מכוורת מנהל המחקר החקלאי

\

מספר הולך וגדול של מגדלים קטנים מאחדים כוחות להשבחת דבורים

תמצית מאמר מאת M.E.A McNeil, פורסם בעיתון מגדלי הדבורים של אמריקה – American bee journal, אוקטובר 2014. תומצת ותורגם על ידי נורית אליאש

לפני כחמש שנים, החלו ניצנים ראשונים של פרוייקטים להשבחת דבורים ברחבי ארצות הברית, באמצעות טיפוח של קבוצת כוורות שורדות (survivor stock), זאת בעקבות ההבנה שיש חוסר בידע ויש להרחיבו. זו אינה הפעם הראשונה בה נערך המרדף אחר "הדבורה האידאלית". עוד בתחילת המאה ה-19 הוחלפה הדבורה הגרמנית הנבזית (Apis mellifera mellifera), בדבורה האיטלקית הרגועה (Apis mellifera liguistica), שכונתה אז "סופר דבורה". אולם, מאז כניסתן של אקרית הוורואה ואקרית הטרכאות – השתנו חוקי המשחק. אז עוד לא היה ידע על טיפוח והשבחה כנגד האקרית, ועיקר ההתמודדות היה באמצעות חומרי הדברה. רק מאוחר יותר עלתה המודעות לאפשרות של השבחה לגזעי דבורים סבילים לאקרית. על בסיס עקרונות ההשבחה ננקטו מספר צעדים, ביניהם: השבחה לדבורים בעלות התנהגות הגיינית, במעבדה של פרופ' מרלה ספיבק באוניברסיטת מינסוטה; וכן יבוא "דבורים רוסיות" שהתפתחו עם האקרית על ידי חוקרים במעבדה USDA ,Baton Rough (המקבילה למנהל המחקר החקלאי בארצות הברית). במעבדה זאת גם פותח קו הגייני בעל נטייה לניקוי תאי ולד מהוורואה (VSH-Varroa sensitive hygene).

טיפוח לאזור מסויים וחשיבות המגוון הגנטי

לא מכבר, קבוצה הולכת וגדלה של מגדלי דבורים קטנים, לקחה על עצמה מטרה נוספת של טיפוח דבורים מקומיות. לדבריה של החוקרת דבי דלניי (Debbie Delaney) מאוניברסיטת דלאוור, דבורים אשר מועברות מאזור גאוגרפי אחד למשנהו מתקשות להסתגל לתנאים בסביבתם החדשה. היא טוענת שיש לעשות את הטיפוח באופן ספציפי לאזור. לדעתה ישנו בלבול בהגדרת המושג "הקבוצה השורדת" (survivor stock), המשמשת כמאגר גנטי. למשל, אם מישהו מצא דבורית על עץ, אין זה אומר בהכרח שמדובר בדבורית ששרדה, הדרך הטובה ביותר היא לנטר אחר תכונות חשובות. לפיכך, היא אוספת מידי שנה כמה שיותר חומר גנטי מקומי. גם המטפחת סוזן קוביי (Susan Cobey) מאוניברסיטת וושינגטון מדגישה את החשיבות של שונות גנטית, והיא נותנת לדוגמא את המקרה של עמידות למחלות, בו ניתן למצוא דבורים המנוגעות קשה במחלה מסוימת בעוד אחיותיהן לאותה כוורת נותרות ללא פגע.

קוביי מטפחת דבורים למעלה משלושים שנה. מנסיונה, טיפוח לתכונה מסוימת יכול לקחת מספר שנים, אולם טיפוח לדבורים עמידות לוורואה הינו משימה קשה ומורכבת הרבה יותר. לטענתה, למרבית המטפחים המצליחים מספר יתרונות: גידול מלכות, תקופה ללא וולד שמעכבת את התרבות האקרית (חורף קשה, התנחלות, פיצול נחילים, כליאת המלכה), אזורי מרעה נקיים מחומרי הדברה, סלקציה לתכונות הגייניות, שליטה בזכרים המזדווגים (על ידי הזרעה מלאכותית, או על ידי שטחי הזדווגות מבודדים), מגוון גנטי, רישום קפדני והחשוב ביותר –דבקות במטרה.

לאור העלייה המשמעותית במספר תכניות ההשבחה, מתמקדת כתבה זו בתכניות של קבוצות או קואופרטיבים. לכולם מטרה משותפת, אך כבפתגם הנודע – "שני דבוראים, שלוש דעות" (או במקור – שני יהודים, שלושה בתי כנסת, נ.א). ישנן גישות שונות לטיפוח מ- "live and let die" בבחינת החזק שורד, דרך ניטור מבוקר והדברה משולבת (IPM).

בדרום אפריקה למשל, החליטו הדבוראים שלא לטפל נגד אקרית הוורואה. לדבריו של חוקר הדבורים מייק אלסופ (Mike Allsop) הדבר גרם להעלמות קבוצות רגישות לוורואה מהאוכלוסייה. אלא שלדעתו הפיכת השיטה לאסטרטגיה בקנה מידה ארצי, או יבשתי, תהיה קשה מאוד. בעקר בשל העובדה שעל מנת שהשיטה תצליח כולם צריכים לדבוק בה, זה הכל או כלום. גידול דבורים באמריקה הינו שונה מזה הנהוג בדרום אפריקה: בשתי היבשות מגדלים גזעי דבורים שונים, תנאי הסביבה וכן דרישות הגידול וניהולו שונים. יחד עם זאת, דבוראים באמריקה הבחינו כבר מזמן שהשימוש הממושך בחומרי הדברה נגד אקריות מזיק לדבורים וכן נספג באבקה ובשעווה. לפיכך, כמה דבוראים בקנה מידה קטן החליטו לעשות מעשה ולהפסיק את השימוש בחומרי הדברה, ולעשות סלקציה לדבוריות שורדות.

ג'ון מילר (John Miller), מגדל מסחרי, אומר שיש לשים לב לעובדה שאקריות ודבורים חולות מכוורות שקרסו מדביקות כוורות אחרות. הוא מודאג מכך שלדבוראים חדשים רבים אין את הניסיון והכישורים להתמודד עם הדבקה שכזו, ומשווה את הסיטואציה להפצה של וירוס על ידי הזנחה של תרנגולות שמתות כתוצאה מהמחלה.

קוביי טוענת שניטור קפדני הינו קריטי, כמו כן יש להשתמש באמצעי הדברה כשצריך, ולהחליף מלכות מקווים שמראים רגישות. החוקרת פרופ' מרלה ספיבק מסכימה גם כן שהדברה משולבת הינה גישה טובה להתמודדות עם האקרית, לדעתה גישת "החזק שורד" אינה הטובה ביותר: "לא ניתן לדעת מדוע הכוורות שרדו, ואתה עלול להגיע למצב בו יש ירידה במגוון הגנטי".

יתרון ברור שיש לפרוייקטים בקנה מידה קטן הוא שהם בד"כ מנוהלים על ידי דבוראים מנוסים. היום קיימים פרוייקטים שונים ברחבי אמריקה, חלקם מנוהלים על ידי דבוראי בודד, או קבוצת מגדלים; או כקואופרטיב בשיתוף עם חוקרים מן האוניברסיטה. רשימה חלקית של המדינות בהן מתקיימים פרוייקטים כאלו: מישיגן, וירג'יניה, קליפורניה (מחוז מארין), קולורדו, פנסילבניה, ניו מקסיקו ושיתוף של מספר מדינות מהמערב התיכון (אילינו, אוהיו, טנסי, וירג'יניה). ברור שמדובר בפרויקטים הנערכים לאורך שנים רבות.

עדכון אחרון 2014-12-22 00:00:00